סיפור חיי סבי אילן פריליך

סבי, אילן פריליך נולד בשנת 1944 קריית מוצקין.הוא בן שלישי למשפחה בת 6 נפשות.תירצה(אמו) נולדה על גבול רומניה,גרמניה ויוסף(אביו) נולד ברוסיה(היה לו גם שם חיבה והוא זיוגה)הם עלו לארץ באונייה בשנת 1928 .הם התחתנו לפני שעלו ארצה והגיעו כבר עם שני ילדים .שניים נוספים בינהם סבי נולדו בארץ.
הרעיון לעלייה היה של אביו מאחר וחש את הסכנה הטמונה באירופה והרגיש שעליו לעלות לארץ היהודים.בהתחלה,עבדו אביו ואמו בפרדסים וגרו באוהל. לאחר מכן עבד אביו כצלם בחנות צילום שבהרצליה.מקצוע שרכש עוד בחול.לאחר זמן מה החליטה המשפחה להעתיק את ביתה צפונה לכוון קרית מוצקין ,שם הקים את הסטודיו לצילום הראשון באזור!
בנוסף לפרנסתו התנדב אביו של סבי להגנה. בתקופה זו הערבים ניסו לתקוף את חיפה וסביבותיה .יום אחד נודע להגנה ששיירה גדולה של נשק ותחמושת של הערבים מגיע לעכו, לכוון חיפה .אביו וחברי הגנה התחבאו בכניסה לקריית מוצקין ופתחו באש על השיירה ברגע שהגיעה לישוב.כל השיירה הושמדה בפיצוץ אדיר ,שגרם נזק לכל הסביבה ולהרוגים ישראלים רבים.הבית של סבי שהיה במרחק קילומטר מהשיירה נפגע גם הוא מההדף, כל החלונות נשברו וחלק מהקירות נפגעו.היום בכניסה למוצקין יש אנדרטה גדולה לזכר היהודים שמתו באסון זה.

"ילדות של רחוב" עבר סבי.לא היו מגרשי משחקים,לא היה לו נעלי התעמלות ולא היה הרבה אוכל , הוא גדל בתקופת הצנע.המשחקים של סבי היו תופסת ומחבואים(השטח היה גדול לא היו כבישים ,לא מכוניות ולא הרבה בתים).
בגיל 6 עלה סבי לכתה א'.הוא למד בבית הספר "אחדות" שבקריית מוצקין.מתקופה זו זכור לסבי כיצד היה ממתין ברחוב, למוכר הקרח אז היה קונה בלוק של קרח.את הבלוק היו שמים במקרר קטן יותר נכון מעין תא קירור שבזכות אותו גוש קרח קירר ושמר על האוכל.בכל ערב, בכתה ו' היה יוצא סבי לבלות עם כתתו בפארק.הבילוי הכי גדול היה בימי שישי,שם הוא וכתתו היו מתאספים אצל אחד החברים ורוקדים. עד גיל 16 שמרו על קשר הדוק ולאחר מכן התפלגה החבורה איתה הסתובב ,ונשאר קומץ חברים קטן,איתו הוא בקשר עד היום.לאחר מכן למד בתיכון מקצועי בוס"מת.

"בגיל 17 רציתי ללכת לחיל האוויר אך לא התקבלתי מאחר ואני עיוור צבעים(,תכונה שעברה גם לילדי), לכן הלכתי לחיל התותחנים כמפקד ואז להנדסה קרבית" אומר סבי. "בזמן השרות שלי השתתפתי בהרבה מבצעים ומלחמות, 6 הימים,יום כיפור,שלום הגליל . בגיל 21 כשהיה חייל,הכיר סבי את סבתי רחל בבית נופש צבאי. הם נישאו ביום ראשון 1.1.1967יחד הם הקימו משפחה מקסימה.נולדה להם בת בכורה ושמה עינת (אמא שלי)ובן אחד ושמו ערן.בתקופה זו עבד סבי כמנופאי וסבתי עבדה כמזכירה רפואית.הם עברו לחיפה,לכרמל הצרפתי.

(בתמונה-סבי בצבא, מסומן בחץ אדום)

אביו נפטר בשנת 1974 עד יומו האחרון עבד בחנות שהקים.את אחיו איבד בתאונת דרכים(השאיר אישה עם 4 ילדים)ואמו נפטרה 10 שנים אחרי אביו,מיד לאחר שניפרדה מכל המשפחה,אשר באה לחגוג איתה את יום הולדתה ה73.גם היא עבדה עד יומה האחרון.

אחותו הבכורה שרה,הייתה בין דיילות האוויר הראשונות של חברת התעופה אל על,כיום היא בפנסיה.
אחותו הצעירה עובדת משרד החוץ והחל מיוני תיהיה שגרירת ישראל בסינגפור!