סבתי רחל (מצד אימי) נולדה בחיפה בשנת 1944 בבית חולים "עזרא"(אשר לא קיים כיום).
סיפור שמה של סבתי, בזמנו היה נהוג לקרוא לילדים בשמות הסבא או הסבתא שנפטרו.
מאחר ושמות הסבתא הן מצד האם והן מצד האב נקראה רחל, בעוד אחת נפטרה, התעוררה בעיה על נתינת השם על שם הסבתא מצד האם הסבתא מצד האב גרה בזמנו בירושלים הנצורה …. מה עושים ? נשלחה משלחת מיוחד לירושלים לקבל את אישורה וברכתה לנתינת השם רחל.
באותם הזמנים הייתה הדרך לירושלים ארוכה וקשה ביותר ולכן לקח למשלחת זמן רב עד אשר נרשמה בתעודת הלידה (ממשלת פלשתינה א"י) במזל טוב ב- 12.09.44.
כשמלאו לסבתי 16 שנים הלכה ככל אזרח להנפיק תעודת זהות ואז התברר שהתאריך האמיתי שבו נולדה הוא 20.08.1944.
בית הספר בו למדה סבתי נקרא בית ספר ממלכתי "רמז" שם למדו עד כיתה ט:
ולאחר מכן עברה לבית ספר תיכון מקצועי "ויצו".
סבתי הייתה בתנועת "הנוער העובד והלומד".
המשחקים הפופולאריים של אותה תקופה, היו קלאס, חמש אבנים וקפיצה על
חבל.
בתקופת החופש הגדול לפני בגרותה הייתה נוסעת למשפחה מחוץ לעיר להעביר שם את תקופת החופשה ,לא היו קייטנות בתקופה זו וכשהתבגרה הייתה עובדת
במקום עבודתה של אמה (לשכת המס של חיפה) היית ממיינת כרטיסיות לפי א ב
ושולחת מכתבים (לא של מס הכנסה).
היא וחברותיה היו הולכות לקולנוע ,הסרטים היוונים (אליקי) היו השלאגר הגדול לא הייתה טלביזיה ולא משחקי מחשב, למרות שכיום משתמשת רבות במחשב והוא נחוץ עבורה.
אביה של סבתי, שמעון בוברובסקי ז''ל נולד למשפחה ירושלמית אשר נדדה עד לרוסיה כדי להיטיב עם עתידה. בגיל 17 עלה שמעון ארצה לבדו ולמד בגימנסיה הרצלייה והיה למהנדס מים.
זו הייתה תקופת קדם הקמת המדינה ושמעון היה חבר בהגנה וש"י (שירות הידיעות –מודיעין), הוא שלט בשפה הערבית על בורייה ונקרא בפי חבריו הערבים "אבו יוסף" שזה נחשב כשם כבוד.וכשם בנו יוסף (אבא של יוסף).
את אשתו מנוחה נצר לדור שביעי בארץ הכיר כשרכב על אופנוע ונכנס בחלון ואושפז בבית חולים שבו מנחה התנדבה .השניים התאהבו ולמרות שהיה מבוגר ממנה ב- 10שנים (היא צעירה ויפה מאוד בת עשרים והוא בן שלושים)נישאו ונולדו להם שני ילדים יוסף ורחל.
שמעון עבד בחברת מקורות והקים תחנות שאיבה רבות בארץ.
היה לו שדה שבו גידל אגוזי פקאן בבנימינה(אמי זוכרת עד היום את העצים הגדולים והאצבעות השחורות שלו מהפקאנים.)
אמה מנוחה הייתה בת לשליח מטעם הקרן הקיימת לישראל באלכסנדרייה שם נולדה וחיה שם עד גיל 3.לאחר מכן עברו לגור בקרית מוצקין.
בבגרותה הייתה אחות שנים ספורות ולאחר מכן עבדה בלשכת המס המרכזית בחיפה. נחשבה לאחת הנשים היפות בחיפה רק כשהתחתנה עם שמעון היו רבים ממחזריה שהתעצבו מאוד.
בביתם של מנוחה ושמעון הייתה מפקדה חשאית של ההגנה וכל פעם שהיו עוברים הבריטים הייתה מנוחה יוצאת אליהם עם תה או לימונדה וחיוך כובש בזמן ששמעון היה מסתיר מתחת לבלטות את החמרים החשאיים.
סיפור שמה של סבתי, בזמנו היה נהוג לקרוא לילדים בשמות הסבא או הסבתא שנפטרו.
מאחר ושמות הסבתא הן מצד האם והן מצד האב נקראה רחל, בעוד אחת נפטרה, התעוררה בעיה על נתינת השם על שם הסבתא מצד האם הסבתא מצד האב גרה בזמנו בירושלים הנצורה …. מה עושים ? נשלחה משלחת מיוחד לירושלים לקבל את אישורה וברכתה לנתינת השם רחל.
באותם הזמנים הייתה הדרך לירושלים ארוכה וקשה ביותר ולכן לקח למשלחת זמן רב עד אשר נרשמה בתעודת הלידה (ממשלת פלשתינה א"י) במזל טוב ב- 12.09.44.
כשמלאו לסבתי 16 שנים הלכה ככל אזרח להנפיק תעודת זהות ואז התברר שהתאריך האמיתי שבו נולדה הוא 20.08.1944.
בית הספר בו למדה סבתי נקרא בית ספר ממלכתי "רמז" שם למדו עד כיתה ט:
ולאחר מכן עברה לבית ספר תיכון מקצועי "ויצו".
סבתי הייתה בתנועת "הנוער העובד והלומד".
המשחקים הפופולאריים של אותה תקופה, היו קלאס, חמש אבנים וקפיצה על
חבל.
בתקופת החופש הגדול לפני בגרותה הייתה נוסעת למשפחה מחוץ לעיר להעביר שם את תקופת החופשה ,לא היו קייטנות בתקופה זו וכשהתבגרה הייתה עובדת
במקום עבודתה של אמה (לשכת המס של חיפה) היית ממיינת כרטיסיות לפי א ב
ושולחת מכתבים (לא של מס הכנסה).
היא וחברותיה היו הולכות לקולנוע ,הסרטים היוונים (אליקי) היו השלאגר הגדול לא הייתה טלביזיה ולא משחקי מחשב, למרות שכיום משתמשת רבות במחשב והוא נחוץ עבורה.
אביה של סבתי, שמעון בוברובסקי ז''ל נולד למשפחה ירושלמית אשר נדדה עד לרוסיה כדי להיטיב עם עתידה. בגיל 17 עלה שמעון ארצה לבדו ולמד בגימנסיה הרצלייה והיה למהנדס מים.
זו הייתה תקופת קדם הקמת המדינה ושמעון היה חבר בהגנה וש"י (שירות הידיעות –מודיעין), הוא שלט בשפה הערבית על בורייה ונקרא בפי חבריו הערבים "אבו יוסף" שזה נחשב כשם כבוד.וכשם בנו יוסף (אבא של יוסף).
את אשתו מנוחה נצר לדור שביעי בארץ הכיר כשרכב על אופנוע ונכנס בחלון ואושפז בבית חולים שבו מנחה התנדבה .השניים התאהבו ולמרות שהיה מבוגר ממנה ב- 10שנים (היא צעירה ויפה מאוד בת עשרים והוא בן שלושים)נישאו ונולדו להם שני ילדים יוסף ורחל.
שמעון עבד בחברת מקורות והקים תחנות שאיבה רבות בארץ.
היה לו שדה שבו גידל אגוזי פקאן בבנימינה(אמי זוכרת עד היום את העצים הגדולים והאצבעות השחורות שלו מהפקאנים.)
אמה מנוחה הייתה בת לשליח מטעם הקרן הקיימת לישראל באלכסנדרייה שם נולדה וחיה שם עד גיל 3.לאחר מכן עברו לגור בקרית מוצקין.
בבגרותה הייתה אחות שנים ספורות ולאחר מכן עבדה בלשכת המס המרכזית בחיפה. נחשבה לאחת הנשים היפות בחיפה רק כשהתחתנה עם שמעון היו רבים ממחזריה שהתעצבו מאוד.
בביתם של מנוחה ושמעון הייתה מפקדה חשאית של ההגנה וכל פעם שהיו עוברים הבריטים הייתה מנוחה יוצאת אליהם עם תה או לימונדה וחיוך כובש בזמן ששמעון היה מסתיר מתחת לבלטות את החמרים החשאיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה